מיפוי החסמים של החברה הבדואית בכניסה לגופי התכנון
מיפוי שטח
האתגר
העדר ייצוג של החברה הבדואית בגופי התכנון בנגב יוצר תכנון שלא מותאם לצרכי החברה ומחריף את חוסר האמון של התושבים בגופי התכנון, עובדה שמובילה לתסכול סכסוכים ואלימות. על מנת להגיע למצב בו יש ייצוג של בדואים בגופי התכנון ובוועדות הרלוונטיות יש להבין למה המצב הוא כפי שהוא היום ומה הם החסמים בפני הבדואים בכניסה לגופי התכנון.
התהליך
במהלך המיפוי נפגשנו לראיונות עומק עם מגוון אנשים: אנשי חינוך ואוניברסיטאות, אנשי מקצוע וסטודנטים בדואים לתכנון ערים. מתוך הראיונות, הידע שנאסף בעזרת מחקרים נוספים, בגופי מחקר, חברה וממשלה בנינו תמונת מצב המאפשרת להבין טוב יותר את מורכבות התחום, את המצב הנוכחי מבחינה מספרית, הפוטנציאל הקיים מבחינת לומדים/והכשרות בתחום ואיך נראית המפה התכנונית של גופי התכנון בהווה.
התוצר
הצגנו את תמונת המצב העכשווית במערכת החינוך, בתוכניות "שנת המעבר", בחינוך העל יסודי במקצועות התכנון, בשוק העבודה ובגופי התכנון בקרב הבדואים. הצגנו בצורה ויזואלית וברורה את המסלול שעשו מי שהגיעו קרוב ופועלים בתחום.
ה-IMPACT
לסיכום שלב זה של המחקר נוכחנו כי יש חשיבות רבה לחשיפה לסביבה מתוכננת, לרעיון התכנון, למקצועות והאפשרויות בתחום התכנון בשלב מוקדם ככל הניתן.
כיום, למרות שאין נוכחות מקצועית בדואית בועדות התכנון ישנם ניצנים של שינוי עם פתיחת מגמת אדריכלות בדרום הארץ ומילגה ייעודית להכשרת מתכננים מהחברה הבדואית. יש פעילות רבה בתחום התכנון בחברה הבדואית, אבל ישנם חסמים תודעתיים, חברתיים וגם בירוקרטיים ופוליטיים שלא מקבלים מענה.
